יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

"המקום הזה מעורר געגוע בלתי-פוסק"

יום חמישי, 28 ביולי 2011

מחאת הציבור עוד טרם נוגעת בפרות הקדושות של החברה

המחאה הציבורית לה אנו עדים שבשבועות האחרונים אכן מוכיחה כי קורה משהו חדש, מהפכני לגמרי, בכל הענינים שנוגעים בשיתוף הציבור במשטר דמוקרטי יצוגי.
אם בעבר היינו מתכנסים בתוך עצמנו במשך כל השנים שבין הבחירות לקיטורים וקטרוגים בתוך הבית פנימה הרי שעידן הרשתות החברתיות, חושף בפני כל אחת ואחד מאיתנו פוטנציאל אדיר שהוא ללא ספק הולך להיות הדבר הבא בלימודי מדע המדינה באוניברסיטאות השונות ברחבי העולם.

מרק צוקרברג לבטח לא ידע לאן תביא מהפכת הפייסבוק. והנה, בתוך מספר חודשים אנחנו נחשפים לכך שתרבויות אחרות, השכנות לנו במצרים סוריה, תימן ולוב מרימות את קול ההמון כנגד השלטון העריץ . במצרים המהפכה בשלביה המתקדמים יותר. בלוב בסוריה הדברים נעשים לאט יותר, התוצאה בסופו של תהליך תביא את החברות הערביות הסמוכות לאותו המקום בדיוק. תהיינה חברות פתוחות דמוקרטיות, וזה ללא ספק יהיה הדבר הבא בעולם הערבי. מה טיבו של המשטר שיתמקם במסגרת הזו, עוד קשה לנבא אף שיש סימנים מדאיגים שדווקא השלטון המוסלמי הפונדמליסטי עלול לתפוס את השליטה בארצות ערב.

והנה אצלנו, סברו רבים כי עולם כמנהגו נוהג. עד שבאה הקריאה להחרים את מוצרי החלב של גבינת הקוטג' ואחריה מרד הציבור במחירי הדיור הגבוהים.

הנה, מסתבר כנגד כל הסיכויים כי גם אצלנו לציבור בחברה הדמוקרטית נמאס. מעמד שלם שהוא המעמד הבורגני בחברה הישראלית הפך להיות מעמד של עבדים. ההון מוחזק בידי מספר משפחות ובידי ציבור מסויים שמשרת את האדונים וזוכה לקבל שכר הגון וראוי. אלא שרוב העם שהוא נחשב למעמד בורגני, מוצא את עצמו יותר ויותר דומה למעמד הפולטריון, והדבר הזה מוצא את ביטויו במחאה המשמעותית שנשמעת היטב גם באוזני הפוליטיקאים בעת הזו.

המחאה בארץ הפעם דומה כי לא תשכך. היא תדרש ממקבלי ההחלטות לעשות מעשה. לא בבחינת לזות שפתיים כפי שנדמה היה במחשבה ראשונה, בידי ראש הממשלה, אלא במעשים ממשיים שיבטיחו את השקט שנחוץ יותר לשליטים, במצב דברים שבחברה כמו שלנו עלולים הם לשלם מחירים כבדים ולאבד את השלטון.

ובתוך הסבך הזה אני שואל מתי יקום אותו אחד שיעיז לעשות מעשה ולקרא חמס כנגד מוסדות השלטון שגם בעת הזו, שבתו.

מערכת בתי המשפט נמצאת בקריסה מתמדת ונמשכת. פסקי דין שניתנים היום בבתי המשפט כבר לא מבוססים על כללי משפט נוהגים. דיני הראיות הם בבחינת מילה גסה בכל מה שנוגע לדרך להכרעת הדין על סמך ראיות משפטיות שבפני בית המשפט. אמון הציבור במערכת המשפט נשחק בצורה בולטת ומובלטת. אם בעבר עד לפני עשר שנים היה אמון הציבור במערכת המשפט בסדרי גודל של 80% הרי שכיום צנח מספר זה לסדרי גודל זעומים של כ 20%.

השופטים חשו עד כה את עצמם חסונים מפני הביקורת . אני מוכן להאמין כי ההנחה הזו תתברר כשגויה בתוך פרק זמן קצר. המחאה במערכת המשפט, בוא תבוא, היא רק שאלה של זמן. וגם שאלה של מחירים. כיוון שהמערכת מבקשת להגן על עצמה מבפנים ובהחלט מסוגלת להדוף כל מי שבא לאיים על ההגמוניה המשפטית הנוהגת בתוך בתי המשפט.

אלא שמחאה זו לא תמחה בקלות רבה. אני מבקש להקדים את המאוחר ולקוות כי יעלה בידי מערכת בתי המשפט להקדים תרופה למכה, ולמנוע את המחאה כלפי המערכת המשפטית. ניתן לעשות זאת בכלים לגמרי פשוטים. הכלים רק ידרשו ששופטים יעסקו בעשיית המשפט ויזנחו את השקולים הסטטיסטים של כמות והספקים, לטובת עשיית הצדק והישר איש בפני חברו.

ובתקוה זו אני מצפה ומקוה כי ירבו הקולות שיפעלו למען שמירת מערכת המשפט. כי היא בנפשנו.

יום שבת, 29 במאי 2010

אהוד אולמרט וגיל ליבנה ומה שביניהם

לא כל דבר אמור להישפט באספקט המשפטי. התנהלות ראש המועצה אינה ראויה, קודם כל במובנים הציבוריים, והתושבים אינם אוהבים את מה שעיניהם רואות. בין אם מדובר בחוברת דיווח לתושב, היתרי הבניה שהוצאו לפרשקובסקי שלא כחוק, והעובדה שסגן ראש המועצה והממונה על חינוך ילדינו, הוא אדם שמדינת ישראל מנהלת נגדו בימים אלו משפט פלילי על עבירות מירמה.

בשבוע שעבר הייתה לי אחרי הרבה שנים של כתיבה, קצת עדנה. פעם ראשונה אחרי כל השנים שאני כותב את הטור, ראיתי שכר לעמלי. היה זה בערבו של יום, סביב למדורות ל"ג בעומר.

אם יש אינדיקציה פוליטית לתוצאות בחירות שמתקיימות בנובמבר אפשר למצוא אותם מסביב למדורות ל"ג בעומר של חודש מאי חצי שנה קודם. הציבור בשוהם ציבור חכם, והנה מרגישים מהפך באוויר בתוך הריח של תפוחי האדמה המשתפדים להם באש יוקדת.

אחת הבדיחות שמתהלכות בין חבריי הקרובים טוענת תמיד כי את הטור שלי קוראים חמשה או ששה תושבים, שבעצם גם אלה שעושים לי את ה"טובה" החברית, כדי שלא אחוש שאני כותב לעצמי. והנה סביב למדורות התברר לי כי הלכה למעשה מאות רבות של תושבים, מקפידים לקרא את הדברים מפעם לפעם. וכל כך למה? משום ששוהם זה לא יבנה, לא מגדל העמק, ואפילו לא ירושלים או תל אביב.

אחת האיכויות של שוהם, שנשתמרה להם ומשכה אחריה טובים רבים ואחרים, היא משום המשאב האנושי של תושביה. המשאב הזה שתחילתו בכאלף תושבים צעירים ובעלי יוזמה ברוכה שבאו לבנות כאן עיר יש מאין, והמשכו במשפחות רבות וטובות אחריהם, שהתקנאו במשאב האנושי שהתיישב לו כאן ובחרו לחיות כאן.

ציבור התושבים בשוהם הוא שקול. אפשר לראות את זה היטב בסגנון התנהלותו. אך במהלך השבוע שעבר חתמו אלפי תושבים על הצטרפותם למאבק בהקמת בית כלא במתחם בית נבלה. אז מה אם אין זו אוכלוסיה שיוצאת עם שלטי חוצות ומנפנפת בשלטים בהפגנות עם המוניות? ברור שלחתימה שכזאת אי אפשר להגיד שמדובר בציבור אדיש.

והנה, סביב למדורות, התברר לי בפעם הראשונה כי הציבור הזה לא קונה את ההתנהגות וההתנהלות של ראש המועצה. הציבור עצמו מתחיל להדביק בראש המועצה גיל ליבנה רבב על סגנונו הציבורי, להבדיל מהמבחן המשפטי וכאן בדיוק נעשה החיבור בין ראש המועצה גיל לבנה ובין ראש הממשלה לעת הזו, אהוד אולמרט, ולהבדיל בהרבה הבדלות.

לפני מספר שבועות כתבתי מילים משבחות על כך שהכרתי בדרך שבה ניהל ראש המועצה את חגיגת המימונה בבנין המועצה. היו חברים שהתריסו כלפי שאני נוהג כאן בחנפנות, ואפילו היו שראו בחופשה שנטלתי שבוע אחר כך בפעם הראשונה, מכתיבת הטור כאילו חברתי מחדש לחברי משכבר הימים. מה גם שבאותה עת, מעשה שטן, בחרתי לחדול מרדיפת חברת פרשקובסקי שקבלה את כל מבוקשה מראש המועצה, וללא ספק מבחינתי, באופן שאינו ראוי ואף לא חוקי.

האמת היא, שגם אני באותה עת שכתבתי בזכות ראש המועצה אחרי המימונה, לא עמדתי על קיומה של חוברת התפארת שהוציא ראש המועצה שבוע מאוחר יותר, כחוברת סיכום שנתי. כבר אז, אמרתי לחברת המועצה דפנה רבינוביץ', כי אין לעסוק בחוברת הזו בפן המשפטי, אלא יש להתמודד נגדו בפן הציבורי. רבינוביץ' למצער לא קבלה את המלצתי והתוצאה כיום היא שיש הכשר משפטי מסוים, שנובע מכך שיו"ר ועדת הבחירות לא מצא מקום להתערבותו בעניין.

אבל מן הצד השני, העניין שיישאר על סדר היום הוא העניין הציבורי. גם אהוד אולמרט מנסה עכשיו בכוחות, שנראים אחרונים, להדוף מעליו את עולו של טלנסקי שהעיד בבית המשפט על העברת מעטפות ומזומנים. מי בכלל יקשיב לו גם אם יש אמת בדבריו, שבתוך המעטפות עם המזומנים הוא לא שלשל כספים לכיסו הפרטי? (זוכרים שאמר "אף לא שקל אחד"!).

בדיוק כך ראש המועצה שלנו. הציבור רואה, וכאילו מחריש, אבל הציבור אינו שלם עם מעלליו של ראש המועצה שלנו. הציבור אינו שלם עם העובדה שמועצת שוהם העניקה לפרשקובסקי היתרי בניה בלי שהוגשה בקשה למתן היתרי בניה. הציבור אינו טיפש מלחשוב שגם אם גיל ליבנה לא קבל כלום, שהוא באמת לא היה מונע משיקול זר. אחרת אין להבין את מלחמתו הנוקשה למען הקבלן .

יש לי שכן, שגר בסמיכות שספר לי בשבוע שעבר שהוא בקש לסגור איזה קטע של שש מטרים בפאטיו בחצר ביתו, וכשפנה למועצה אמרו לו להגיש בקשה מסודרת להיתר עם גרמושקה וכל הנספחים (תעיינו באתר המועצה שם יש הסבר איך מוציאים היתר). לכן הוא ויתר על השינוי, בגלל כל הטאררם הכרוך בזה. אז למה הוא עבור ששה מטרים היה זקוק לבקשה מסודרת, במקום בו ראש המועצה פטר פרויקט בניה של 168 יחידות דיור המקבל זכויות בניה , הקלות ומיני בישין אחרים, בלי שיודעים מי נגד מה? ובלי להגיש בקשה מסודרת להיתר בניה?

זה לא תמיד בהכרח צריך להיות עניין משפטי. (אגב, אולמרט כבר יצא אפילו זכאי בבית משפט בעניין שהיה קשור להתנהלותו הציבורית, ובכל זאת, לא לעולם חוסן). העניין הציבורי, יש לו דפוס התנהגות חד חד ערכי. דפוס זה נמדד למספר שניות מאחרי פרגוד, ביום בחירות.

הציבור בשוהם, שמע אפילו את ראש הממשלה מודיע כי בלי קשר, ככל שיקבע שיוגש נגדו כתב אישום, הוא יתפטר מתפקידו, אפילו שאין עליו חובה לעשות כן לפי חוק, ובאותה נשימה ממש מקשיב הציבור הזה, לדרך ההתנהלות של ראש המועצה שאינו נוקט בשום הליך ונוהג מנהג חברי מנותק מההקשר הציבורי בגלעד רבינוביץ' המנהל מספר שנים הליך פלילי לא פשוט כל עיקר, שבמסגרתו הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות שבמידה של הרשעתו עלולים לשאת בקלון, וזה ממשיך להחזיק בתיק החינוך, ולא רק שאינו חושב שעליו להתפטר אלא אף מפזר הבטחות שבכוונתו לחזור ולהתמודד גם בבחירות הבאות.

הציבור הזה בשוהם גם מסתבר יודע גם יודע, שאין לקבל את דפוס ההתנהגות שבו ראש המועצה חורט את שמו תחת כל עץ רענן, ובכל שלט של אתר בניה. כמי שמבקש לזהות את הצלחת שוהם עם עצם נוכחותו בסביבה.

הציבור בשוהם יודע גם יודע, שדפוס זה גם אם הוא אינו מגיע לכדי פליליות, הוא בהחלט דפוס שמעורר חשש ממשי על תקינות ציבורית.

הנה כך, פתע פתאום, מצאתי את עצמי מסביב למדורות מגלה כי הישוב הזה שלנו הוא הרבה יותר ממה שאפילו אני עצמי חשבתי. יש כאן מודעות פוליטית מדרגה ראשונה, וכאילו הציבור הזה מכיר בכללי הדמוקרטיה יותר טוב מכולם, כזה שיודע שהתפקיד הפוליטי של הבוחר מתחיל ונגמר מאחרי הפרגוד ביום הבחירה. ושם רק שם, יודע הציבור להמשיך ולתמוך במי שצריך ולבעוט ברגל גסה במי שבדרך התנהלותו דבק פגם ציבורי שלא ימחה במהרה.

כך גם אני, גיליתי, אחרי שנים, מפה ומשם תושבים, שבעצם בהחלט קוראים דברים שאני כותב במסגרת הטור. וגם אם אין בהם את דפוס ההתנהגות הארצי של הטוקבקיסטים באתרי האינטרנט, הרי שהם עדין בלב העניין ויש בהם מחאה על דרך ההתנהלות הזו של ראש המועצה והם כבר מכינים את עצמם ליום הבחירה.

לכן ראיתי לקרוא הפעם מעל הבמה הוירטואלית שהקמתי לי פה, לציבור בשוהם, על מנת שכל העמל היזע, וגם הדמעות שהיו נחלתי בשנים אלה לא ירדו לטמיון. לכן יש בדעתי לעשות מעשה ולהבטיח את השינוי המיוחל.

בעת הזו צצים להם כפטריות אחר הגשם מועמדים שונים לראשות המועצה. אפילו בקרב המפלגות הדתיות אני מגלה שתכנית מבית שהציעה להם להיות מאוחדים בסיעה אחת, לא הצליחה לצאת אל הפועל. משמעות זו בהחלט עלולה להביא לכך שבקדנציה הבאה נמצא פחות חבר מועצה דתי מחלקו של הציבור באוכלוסיה, רק משום הפירוד שבתוך המחנה. בדיוק כך, יש חשש דומה שמרוב מועמדים לא נמצא את הדרך אל המטרה והיעד הברור.

סיעת לב לשם דוגמא מתכנסת לבחור מועמד מטעמה. ואני שואל, למה עד היום לא קמה התארגנות חדשה וראויה שתאחד את הכוחות ותלך בצורה מלוכדת כנגד ראש המועצה וסיעתו המפוררת. מדוע ולמה צריך על כל שני פורשים של תנועת "שוהם שלנו" להקים שלש מפלגות מתחרות? מדוע ולמה צריך ששה או שבעה מועמדים חלופיים, לראש מועצה נכשל?

היום יותר מתמיד אני קורא לתושבים להצטרף לרעיון שאני מנסה להנחיל כאן. היום כשאנחנו רואים בסרח הציבורי שמצוי בקרבנו, עלינו לקום ולעשות מעשה. צריך להעמיד גדודים של חיילים מתחת לביתו של שחר בן עמי ולבקש ממנו בכל לשון שיחזור. אין מקום להמר כאן על מועמדים חלופיים, שיש בהם בהחלט טובים ומוצלחים. אבל בקרב הזה הניצחון הוא המטרה והחלפת ראש המועצה חייבת להיות גם התוצאה של הבחירות. אסור בתכלית האיסור להרבות כאן ריב בין מועמדים כשכל מועמד באופן טבעי מנסה לשכנע במה הוא עדיף על חברו. בדיוק כמו שהיינו מתבטאים במשחקי הילדים "שנים רבים והשלישי מנצח" כך עלינו להבטיח שההתמודדות הקרובה תביא לתוצאה מיוחלת שבהחלפת ראש המועצה הנוכחי במישהו שמוכח שהוא טוב יותר. לכן גם אני סובר שיש לעשות כל מאמץ ולבקש משחר בן עמי, שיוותר על הצרכים הפרטיים שלו, ויאות לשוב ולהחזיר את שוהם לפסים נכונים כי בסופו של דבר, שוהם היא הבית שלך ושלי ושל כולנו.

פורסם: 28/5/2008