יום חמישי, 28 ביולי 2011

מחאת הציבור עוד טרם נוגעת בפרות הקדושות של החברה

המחאה הציבורית לה אנו עדים שבשבועות האחרונים אכן מוכיחה כי קורה משהו חדש, מהפכני לגמרי, בכל הענינים שנוגעים בשיתוף הציבור במשטר דמוקרטי יצוגי.
אם בעבר היינו מתכנסים בתוך עצמנו במשך כל השנים שבין הבחירות לקיטורים וקטרוגים בתוך הבית פנימה הרי שעידן הרשתות החברתיות, חושף בפני כל אחת ואחד מאיתנו פוטנציאל אדיר שהוא ללא ספק הולך להיות הדבר הבא בלימודי מדע המדינה באוניברסיטאות השונות ברחבי העולם.

מרק צוקרברג לבטח לא ידע לאן תביא מהפכת הפייסבוק. והנה, בתוך מספר חודשים אנחנו נחשפים לכך שתרבויות אחרות, השכנות לנו במצרים סוריה, תימן ולוב מרימות את קול ההמון כנגד השלטון העריץ . במצרים המהפכה בשלביה המתקדמים יותר. בלוב בסוריה הדברים נעשים לאט יותר, התוצאה בסופו של תהליך תביא את החברות הערביות הסמוכות לאותו המקום בדיוק. תהיינה חברות פתוחות דמוקרטיות, וזה ללא ספק יהיה הדבר הבא בעולם הערבי. מה טיבו של המשטר שיתמקם במסגרת הזו, עוד קשה לנבא אף שיש סימנים מדאיגים שדווקא השלטון המוסלמי הפונדמליסטי עלול לתפוס את השליטה בארצות ערב.

והנה אצלנו, סברו רבים כי עולם כמנהגו נוהג. עד שבאה הקריאה להחרים את מוצרי החלב של גבינת הקוטג' ואחריה מרד הציבור במחירי הדיור הגבוהים.

הנה, מסתבר כנגד כל הסיכויים כי גם אצלנו לציבור בחברה הדמוקרטית נמאס. מעמד שלם שהוא המעמד הבורגני בחברה הישראלית הפך להיות מעמד של עבדים. ההון מוחזק בידי מספר משפחות ובידי ציבור מסויים שמשרת את האדונים וזוכה לקבל שכר הגון וראוי. אלא שרוב העם שהוא נחשב למעמד בורגני, מוצא את עצמו יותר ויותר דומה למעמד הפולטריון, והדבר הזה מוצא את ביטויו במחאה המשמעותית שנשמעת היטב גם באוזני הפוליטיקאים בעת הזו.

המחאה בארץ הפעם דומה כי לא תשכך. היא תדרש ממקבלי ההחלטות לעשות מעשה. לא בבחינת לזות שפתיים כפי שנדמה היה במחשבה ראשונה, בידי ראש הממשלה, אלא במעשים ממשיים שיבטיחו את השקט שנחוץ יותר לשליטים, במצב דברים שבחברה כמו שלנו עלולים הם לשלם מחירים כבדים ולאבד את השלטון.

ובתוך הסבך הזה אני שואל מתי יקום אותו אחד שיעיז לעשות מעשה ולקרא חמס כנגד מוסדות השלטון שגם בעת הזו, שבתו.

מערכת בתי המשפט נמצאת בקריסה מתמדת ונמשכת. פסקי דין שניתנים היום בבתי המשפט כבר לא מבוססים על כללי משפט נוהגים. דיני הראיות הם בבחינת מילה גסה בכל מה שנוגע לדרך להכרעת הדין על סמך ראיות משפטיות שבפני בית המשפט. אמון הציבור במערכת המשפט נשחק בצורה בולטת ומובלטת. אם בעבר עד לפני עשר שנים היה אמון הציבור במערכת המשפט בסדרי גודל של 80% הרי שכיום צנח מספר זה לסדרי גודל זעומים של כ 20%.

השופטים חשו עד כה את עצמם חסונים מפני הביקורת . אני מוכן להאמין כי ההנחה הזו תתברר כשגויה בתוך פרק זמן קצר. המחאה במערכת המשפט, בוא תבוא, היא רק שאלה של זמן. וגם שאלה של מחירים. כיוון שהמערכת מבקשת להגן על עצמה מבפנים ובהחלט מסוגלת להדוף כל מי שבא לאיים על ההגמוניה המשפטית הנוהגת בתוך בתי המשפט.

אלא שמחאה זו לא תמחה בקלות רבה. אני מבקש להקדים את המאוחר ולקוות כי יעלה בידי מערכת בתי המשפט להקדים תרופה למכה, ולמנוע את המחאה כלפי המערכת המשפטית. ניתן לעשות זאת בכלים לגמרי פשוטים. הכלים רק ידרשו ששופטים יעסקו בעשיית המשפט ויזנחו את השקולים הסטטיסטים של כמות והספקים, לטובת עשיית הצדק והישר איש בפני חברו.

ובתקוה זו אני מצפה ומקוה כי ירבו הקולות שיפעלו למען שמירת מערכת המשפט. כי היא בנפשנו.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית